הכנסתם הממוצעת של אנשים עם מוגבלות בישראל מהווה פחות מ- 70% מההכנסה הממוצעת של אנשים ללא מוגבלות על פני השנים 2002-2005 . עוד נמצא כי שיעור המועסקים  מקרב האוכלוסיה בעלת מוגבלות חמורה מהווה רק מעט יותר מ- 40%, בהשוואה לשיעור המועסקים  מקרב האוכלוסיה ללא מוגבלות, ובהשוואה לאנשים עם מוגבלות מתונה השיעור עומד על  פחות מ- 80%. מבין האנשים עם מוגבלות חמורה בגיל עבודה קרוב ל- 70 אלף אינם מועסקים ואינם מקבלים קצבה מהביטוח הלאומי.

בעקבות ממצאי הדו"ח, יזמה נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות סקר מעסיקים. מהסקר עולה כי 85% מהמעסיקים הישראלים אינם מעסיקים אנשים עם מוגבלות וכי כמעט רבע (23%!) מהמעסיקים הישראלים לא רוצים עובדים עם מוגבלות.

ממצא קשה נוסף מהדו"ח הנו הריכוז הגדול של אנשים עם מוגבלות ברמות השכלה נמוכות: 50% מבין האנשים עם מוגבלות חמורה לא סיימו בית ספר תיכון ו- 33% מבין אלה עם מוגבלות מתונה לא סיימו תיכון לעומת 15% בקרב אנשים ללא מוגבלות.

לדברי נציבת השוויון לאנשים עם מוגבלות, ד"ר דינה פלדמן, "לממצאים חמורים אלו השלכות מרחיקות לכת לא רק על חיו של האדם הפרטי ועל משפחתו אלא על החברה הישראלית כולה. צריך לזכור שמדובר בקבוצה של אנשים המהווה כרבע מאזרחי מדינת ישראל, שהם 1.36 מליון איש,  מהם 40%  עם אנשים מוגבלות חמורה. רבים מהם נתונים לקיפוח בשל מוצאם, מקום מגוריהם, גילם או המגדר אליו משתייכים.

לטענת פלדמן, "מדינת ישראל חייבת לעשות תפנית משמעותית באופן הטיפול בנושא – חייבים להגביר את רמת ההשכלה וההכשרה המקצועית של אנשים עם מוגבלות, יש לעודד מעסיקים לקלוט מועסקים עם מוגבלות וכן לחלץ את המועסקים עם מוגבלות מחישוקי מעגל הקסמים של הקצבאות וההשכלה הנמוכה. מן הצד השני יש להבטיח רשת ראויה של בטחון סוציאלי לאלה שאינם יכולים להשתלב בשוק העבודה עקב לקותם, למרות ההתאמות, היכולת  והנכונות לעבוד. האתגר הוא גדול מאוד דווקא משום שמדובר בצורך למקד את המאמץ במה שנחשב כפריפריה חברתית וגיאוגרפית".

רקע

לקראת היום הבינלאומי לזכויות אנשים עם מוגבלות המתקיים ב- 3 בדצמבר מפרסמת נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים את הדו"ח השנתי על מצבם של אנשים מוגבלות בישראל, בהשוואה לאנשים ללא מוגבלות, במבט רב שנתי ובהשוואה למקביליהם בארצות המערב.

הדו"ח מבוסס על נתונים שנאספו בישראל במסגרת הסקר החברתי שביצעה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנים 2002-2005 ונתונים מארצות מערביות שנאספו במדינות הקהילה האירופית והארגון לשיתוף כלכלי ופיתוח  (OECD).

ממצאים נבחרים וטבלאות מהדו"ח המלא של נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות בישראל – 2007

מספרם של האנשים עם מוגבלות נמצא בעלייה מתמשכת – אנשים עם מוגבלות מהווים חלק ניכר מהאוכלוסייה הישראלית (בדומה לארצות אחרות) – בשנת 2005 יותר ממיליון ישראלים בוגרים (20+) דיווחו על מוגבלות. מתוכם, 440 אלף אנשים הם אנשים עם מוגבלות חמורה, אשר חלק גדול מהם מתקשים לבצע פעולות בסיסיות ביותר, כגון ללכת מחוץ לבית או לנוע בתוך הבית או אפילו להתרחץ ולהתלבש. מספר האנשים המדווחים על מוגבלות עלה מעבר לגידול שנרשם בכלל האוכלוסייה מ- 23% בשנת 2002 ל- 25% ב- 2005. גידול זה מקורו בחלקו בגידול של כלל האוכלוסייה הישראלית ובחלקו השני מעלייה איטית אבל מתמשכת בשיעור של מספר האנשים המדווחים על מוגבלות.

ככלל מספר האנשים בישראל המדווחים על בעיות בריאות כרוניות ועל מוגבלות, כולל מוגבלות חמורה, גבוה יחסית בהשוואה לארצות מערביות אחרות.

מגזרים

במגזר הערבי שיעור האנשים המדווחים על מוגבלות חמורה כפול מזה שבמגזר היהודי –שיעור האנשים עם מוגבלות (חמורה + מתונה) בקרב האוכלוסייה הערבית עלה ב-4.9%: מ-26.2% ב- 2002 ל- 31.3% ב- 2005. מקור הגידול הוא בעלייה בשיעור האנשים עם מוגבלות חמורה במגזר הערבי מ- 13.6% ב-2002 ל- 19.5% ב-2005.

יותר מ- 50% מהאנשים עם בעיית בריאות כרונית מדווחים על עצמם כאנשים עם מוגבלות חמורה במגזר הערבי לעומת פחות מ-25% במגזר היהודי. הפער בין המגזרים החריף בשנים האחרונות ונותר גבוה מאוד בכל קבוצות הגיל.

לעולים חדשים (מ-1991) שיעורי מוגבלות גבוהים יותר מאשר אצל האוכלוסייה היהודית הותיקה – בדיקה על פני השנים 2002-2005 מראה כי הפער הגבוה נשמר על פני ארבע השנים.

פערים בין פריפריה למרכז

ישנם ריכוזים גדולים יותר של אנשים עם מוגבלות במחוזות הצפון והדרום לעומת שיעורים קטנים באיזור המרכז, במיוחד באיזור ירושלים וביישובים היהודים באיו"ש ועזה. הפער נשמר על פני השנים 2002-2005.

במחוזות הצפון, הדרום וחיפה מתגוררים 55% מכלל האנשים עם מוגבלות חמורה, בזמן שחלקם של מחוזות אלה בכלל אוכלוסיית המדינה הוא רק 43%. סביר להניח כי הפערים בין המחוזות קשורים למצב סוציו כלכלי של האוכלוסייה שמתגוררת במחוזות הפריפריאליים, ובמיוחד במחוז הדרום.

במחוז הצפון שיעור האנשים עם מוגבלות חמורה הוא גבוה במיוחד בהשוואה לשיעור האנשים עם מוגבלות מתונה, וזאת בגלל שדפוס זה מאפיין את האוכלוסייה הערבית שמרוכזת יותר במחוזות אלה. במקביל, במחוזות המרכז ותל אביב שיעורי המוגבלות החמורה הם נמוכים יחסית לשיעורי מוגבלות מתונה. גם דפוסים אלה ניתן לקשור למאפיינים הסוציו כלכליים של האוכלוסייה: אוכלוסיות יותר חלשות הן גם בעלות שיעורי מוגבלות חמורה יחסית לאוכלוסיות יותר מבוססות המרוכזת יותר במחוזות מרכז המדינה.

אופן ההשתלבות בחברה

מצב כלכלי

מצבם הכלכלי של אנשים עם מוגבלות בישראל הידרדר במהלך השנים האחרונות –  שיעורים גבוהים ממספר האנשים עם מוגבלות דיווחו על כך שמצבם הכלכלי קשה וגרוע יותר ממצבם בהיותם ילדים ושחלה הידרדרות במצבם מלפני 5 שנים. יותר מ- 30% מקרב האנשים עם מוגבלות חמורה ו- 21% מקרב האנשים עם מוגבלות מתונה מדווחים על תחושת עוני, שהיא ביטוי למצבם הכלכלי, לעומת פחות מ- 10% שחשו כך בקרב האנשים ללא מוגבלות.

בהשוואה למדינות המערב: מצבם הכלכלי של אנשים עם מוגבלות בישראל הוא הקשה ביותר מכל מדינות העולם המערבי.

לאנשים עם מוגבלות בישראל הכנסה נמוכה בהרבה מזו של אנשים ללא מוגבלות, כאשר מצב זה לא השתנה באופן משמעותי במהלך השנים האחרונות. גם בארצות אחרות קיים פער גדול בין אנשים עם מוגבלות ואחרים. אבל מצבם היחסי של אנשים עם מוגבלות בישראל בהקשר זה הוא הגרוע ביותר ממצבם של המקבילים להם מארצות המערב.

מצב זה אינו תולדה מכך שבישראל יש לאנשים עם מוגבלות שיעורי תעסוקה נמוכים בהשוואה לארצות אחרות. גם בנוגע להכנסות מעבודה בלבד (לגבי אנשים עם מוגבלות שעובדים לפרנסתם) יש בישראל פער גדול לעומת אנשים ללא מוגבלות אולם פער זה דומה לממוצע שנמצא בארצות המערב שנבדקו. נראה כי הבעיה המרכזית נמצאת ברמת ההכנסות האחרות של אנשים עם מוגבלות בישראל שהן בעיקר הכנסות שמקורן בתשלומי העברה וקצבאות למיניהן.

מוגבלות מול קבלת קצבה מביטוח לאומי

נתגלה פער גדול בין הצהרה על מוגבלות לבין קבלת קצבאות מביטוח לאומי. מתברר כי רק חלק קטן, 40% מהאנשים עם מוגבלות חמורה מקבלים קצבה מביטוח לאומי, ורק 25% מתוכם מקבלים קצבת נכות כללית. מן הצד השני, באופן מפתיע, אנשים עם מוגבלות חמורה מהווים בקושי 50% מכלל האנשים המקבלים קצבת נכות כללית, כאשר יותר מ- 20% מהמקבלים קצבה זו לא רואים עצמם מוגבלים בכלל. פער דומה מדווח גם ביתר הארצות המערביות.

ישראל חריגה מכל ארצות המערב בכך שרבים מבין האנשים עם מוגבלות מקבלים קצבה אחרת מאשר קצבת נכות. ממצא אחרון זה יכול להצביע על כך שבישראל הקריטריונים לקבלת קצבת נכות קשיחים יותר מאשר במרבית הארצות שנבדקו.

השכלה:

קיים ריכוז גבוה במיוחד של אנשים עם מוגבלות בין כלל בעלי ההשכלה הנמוכה – ריכוז שנותר ללא שיפור משנת 2002 עד שנת 2005. הפערים ברמת ההשכלה גדולים הנם גם בין אנשים עם מוגבלות חמורה לאנשים ללא מוגבלות וגם בין אלה ואנשים עם מוגבלות מתונה. הפערים גדולים במיוחד בגילים היותר צעירים, כאשר שיעורי המוגבלות החמורה של בעלי השכלה נמוכה גבוהים פי 4 בממוצע מהשיעורים בקרב בעלי השכלה גבוהה יותר ולמרות שהפערים מצטמצמים בגילאי הזקנה, מעל גיל 65 השיעורים עדיין כפולים בין בעלי השכלה נמוכה.

אחת התוצאות של פערים אלה הוא ריכוז גדול של אנשים עם מוגבלות בהשכלות הנמוכות. כך בשנת 2005, בקרב בני 20+ היו 440 אלף אנשים עם מוגבלות חמורה, שמחציתם לא סיימו בית ספר תיכון,  מבין בעלי מוגבלות מתונה חלקם של בעלי השכלה נמוכה היה 33% וכל זה בזמן שחלקם של אלה שלא סיימו בי"ס תיכון באוכלוסייה ללא בעיות בריאות כרוניות היה 15% בלבד.

ממצאים אלו יכולים להצביע על כשל של המערכת החברתית הישראלית בשילובם של אנשים עם מוגבלות במערכת החינוך וההשכלה, שהיא מקפצה קריטית להשתלבותם ביתר תחומי החיים. ומכאן, ניתן להניח שהחברה הישראלית לא עושה מספיק למען שילובם של אנשים עם מוגבלות במערכת ההשכלה בפרט ובחברה בכלל.

תעסוקה ואבטלה

במהלך השנים 2002 ל-2005 חל שיפור בשיעור המועסקים בין אנשים עם מוגבלות – יותר אנשים עם מוגבלות השתלבו בכוח העבודה. בעיקר בין אלה עם מוגבלות חמורה, מ- 36% מועסקים בשנת 2002 ל- 42% בשנת 2005. שיפור זה מקורו במצב התעסוקה בכלל המשק (במיוחד החל בשנת 2004) שהתבטא בעיקר בירידה בשיעורי האבטלה. יחד עם זאת, מדובר בשינויים קטנים למדי שלא משנים מהותית את הפער בין אנשים עם מוגבלות לאנשים ללא מוגבלות ושיעור המועסקים בקרב אנשים עם מוגבלות מאוד נמוך, בעיקר בקרב אנשים עם מוגבלות חמורה.

על פני השנים 2002-2005 שיעור המועסקים בין של אנשים עם מוגבלות חמורה הווה רק מעט יותר מ- 40% משיעור המועסקים בין אנשים ללא מוגבלות, כאשר בין אנשים עם מוגבלות מתונה הוו פחות מ- 80%.

מצב תעסוקתי קשה במיוחד הוא נחלתם של אנשים עם מוגבלות בגילים מבוגרים יותר (50-64).

יחד עם זאת, בהשוואה לארצות אירופה שיעורי התעסוקה הנמוכים של אנשים עם מוגבלות בישראל גבוהים במקצת מהממוצע בארצות אלה.

ממצאים נבחרים מסקר מעסיקים:

כאמור, בנוסף לדו"ח השנתי הזמינה נציבות השוויון סקר מעסיקים שבחן את עמדות ותפיסות המעסיקים בנושא העסקת אנשים עם מוגבלות. בין השאר נבדקו הנושאים הבאים: שיעור ההכרות של מעסיקים עם אנשים עם מוגבלות, שיעור ההעסקה של אנשים עם מוגבלות, מידת הנכונות להעסיק עובדים עם מוגבלויות ובחינת הגורמים העשויים לעודד מעסיקים לגייס עובדים עם מוגבלויות.

הסקר בוצע  ע"י מכון גיאוקרטוגרפיה במהלך חודש נובמבר 2007 באמצעות סקר טלפוני בקרב 400 מעסיקים המהווים מדגם ארצי מיצג של אוכלוסיית המעסיקים בישראל.

הכרות וחשיפה של מעסיקים לאנשים עם מוגבלויות

74% מציבור המעסיקים מכירים אנשים עם מוגבלות פיזית, נפשית או שכלית. מדובר בשיעור גבוה יותר מאשר השיעור שהתקבל ב- 2005 לגבי עמדות הציבור הרחב שהגיע ל- 67% בלבד. החשיפה והמודעות לנכויות פיזיות היא הבולטת ביותר (67%) כשליש ציינו גם חשיפה לאנשים עם מוגבלות נפשית ושכלית, אנשים עיוורים אנשים עם לקויות למידה.

שיעור העסקה של עובדים עם מוגבלות

•          85% מהמעסיקים בישראל אינם מעסיקים אנשים עם מוגבלות.

•          בעסקים עם מספר מועסקים עד 9 עובדים – שיעור העסקים שאינם מעסיקים אנשים עם מוגבלות עומד על כ-90%. בעסקים עם  10 עד  19 עובדים –  83%  ואילו בעסקים גדולים המעסיקים למעלה מ-20 עובדים למעלה  מ- 67%.

•          למעלה מ- 50% מהמועסקים הנם עם מוגבלות פיזית או מתניידים עם כסא גלגלים, כ- 25% הנם עם מוגבלות נפשית, ו-כ- 25% עם מוגבלות שכלית או שמיעה.

•          רק בעסקים גדולים עם 20 עובדים ומעלה הממוצע הנו של יותר מעובד אחד עם מוגבלות.

מוכנות להעסיק עובדים עם מוגבלות

•          כרבע מהמעסיקים ציינו כי הם בוודאות או חושבים שלא יהיו מוכנים לגייס אדם עם מוגבלות לעסק שלהם.

•          מעסיקים שאינם מכירים אנשים עם מוגבלות ציינו פחות (21%) מאלה המכירים (38%) שהם יהיו מעוניינים להעסיק עובדים עם מוגבלות.

•          53% מהמעסיקים כיום אנשים עם מוגבלות ציינו שלא יהיו מוכנים להעסיק יותר עובדים עם מוגבלות.

עמדות המעסיקים בנוגע למועסקים עם מוגבלות

•          כ- 33% מהמעסיקים הודו שהם שקלו להעסיק עובדים עם מוגבלות אך לא רוצים להסתבך איתם.

•          36% מהמעסיקים סבורים שעובדים עם מוגבלות מפריעים לעסק ונותנים תפוקה נמוכה יותר מעובדים אחרים.

•          43% מהמעוניינים לשלב עובדים עם מוגבלות אינם יודעים לאן לפנות כדי לגייסם.

•          39% מהמעסיקים אינם סבורים שהעסקת עובדים עם מוגבלות יכולה לתרום לעסק שלהם.

•          רוב רובם של המעסיקים ציינו כי, במידה ועובד שלהם יהפוך למוגבל הם יעשו כל שניתן כדי שימשיך לעבוד אצלם.

לטענתה של דר' פלדמן, "מצבם הכלכלי הקשה של אנשים עם מוגבלות בישראל והעובדה שמרבית הישראלים אינם מעסיקים אנשים עם מוגבלות, מחייבים דיון  ציבורי  מעמיק יותר  של הנושא, ובפרט לאור הדיווח על הידרדרות במצבם הכלכלי בחמש השנים האחרונות. ממצא  נוסף  המחייב בדיקה מעמיקה הנה אותה קבוצה של  אנשים עם מוגבלות חמורה בישראל,  שאינם מועסקים  וגם לא מקבלים  קצבאות  כלשהן מהביטוח הלאומי".

"מעבר לזאת, מוסיפה פלדמן, הממצאים מראים כי אין די בחקיקה ובפעילות ציבורית אלא  ישנה חשיבות רבה בגיבוש מדיניות אמיתית ופרקטית, שתסייע לאנשים עם מוגבלות להיחלץ ממעגל הבערות והעוני ותאפשר להם להשתלב בעולם ההשכלה והתעסוקה. יש לבצע מסע הסברה לשינוי עמדות בקרב המעסיקים, להעניק להם כתובת ברורה ותסייע להם להגיע אל עובדים עם מוגבלות ולהעסיק אותם. מבלי שיפור משמעותי בתחום התעסוקה ימשיך מצבם הכלכלי של אנשים עם מוגבלות להידרדר. במיוחד נכון הדבר לגבי אוכלוסיית האנשים מהמגזר הערבי, העולים ותושבי הפריפריה אשר נראה כי הן קבוצות סיכון גבוה בתחום זה".

נלקח כלשונו מאתר משרד המשפטים